<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער הרביעי חליפין מתוך השער הי"ג</h1>
<h2>דף מ.</h2>
השער הרביעי חליפין. ופירושו קנין קונים בו הקרקעות ובעלי חיים והמטלטלים וכל בהמה בין גסה בין דקה וכל שהוא מקח וממכר חוץ מן המטבע והאותיות דזה הוא שטר. ומטבע מ"ט לא מפני שהיא אינה מקח וממכר כשאר סחורה אבל היא דמי' לכל סחורה כמו שנפר' דהכי גרסינן [קידושין כ"ב ע"ב] עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה ותנא אף בחליפין ותנא דידן מ"ט לא תני חליפין ותריץ כי קתני מלתא דליתא במטלטלין אבל חליפין הואיל ואיתנהו בין במקרקעי בין במטלטלי לא קתני, ומהכא אתה רואה שהחליפין בכל דבר איתנהו לבר ממטבע דגר' [ב"מ מ"ו ע"א] אין מטבע נקנה בחליפין ואפילו מי שהוא סבור דמטבע נקנה בחליפין הדר ביה במילתיה כדגר' [שם מ"ה ע"ב] אר"פ אפילו למ"ד אין מטבע נעשה חליפין אבל אקנויי מקני בחליפין מידי דהוי אפירות לר"נ לאו אע"ג דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מקני בחליפין מטבע נמי כמו כן והקשינו בתיובתא עליה דר"פ ואסיקנא [שם מ"ו ע"א] אף ר"פ הדר ביה דר"פ הו"ל תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו נהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה. ויש בקנין שני שערים. השאר הא' יש בו חמשה דרכים. הראשון החליפין בעצמן שיהו מן הקונה למוכר דבעינן שיהא בכליו של קונה או שיהא ממי שהוא במקום הקונה או משלוחו או מחד מהעדים שיהא הקנין למוכר במקום הקונה. אבל אם היה בכליו של מוכר לא היה כלום כדג' [שם מ"ז ע"א] במה קונים רב אמר בכליו של קונה ולוי אמר בכליו של מקנה ואמרינן כתנאי שלף איש נעלו ונתן לרעהו מי נתן למי בועז נתן לגואל רבי יהודה אומר גואל נתן לבועז וקימ"ל הלכה כת"ק וכדברי רב. הדרך השני שיהא הקנין שקונה בו כלי או שהוא ככלי לאפוקי פירות שאם נתן פירות במקום הקנין לא הועיל כלום כדג' [שם] אר"נ ל"ש אלא כלי אבל פירות לא. והדרך השלישי שלא יהא הקנין בעצמו מטבע שאם נתן מטבע במקום הקנין בכדי שיקנו בו לא קנה אותו חפץ במטבע כדג' [שם מ"ה ע"ב] רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין וכן אר"א אין מטבע נעשה חליפין וכן ארבב"ח אין מטבע נעשה חליפין וכן אר"ה אין מטבע נעשה חליפין וכן אמר עולא אין מטבע נעשה חליפין. הדרך הד' שיהא אותו דבר שקונין בו ראוי ליהנות ממנו [שם מ"ז ע"ב] לאפוקי איסורי הנאה וכל מה שהוא איסה"נ אין ראוי שיקנו בו. הדרך הה' אעפ"י שהקנין עצמו אין בו שוה פרוטה לית ליה למיחש וקונים בו כדג' [שם מ"ז ע"א] קונים בכלי אעפ"י שאין בו ש"פ לבד הקרקע שאלו הי' בכלי שאין בו שוה פרוטה והי' נותנו בתורת דמים בקרקע לא היה נקנה לפי שאין קרקע נקנה בפחות מש"פ. וצריך שיהא אדם נזהר בקנין עצמו מחמשה דברים הללו. ועוד יש בקנין תורה אחרת כשלוקח המוכר קצת מן הכלי בידו כמו ג' אצבעות אעפ"י שאינו חותכו הרי זה כאלו נחתך ונשאר בידו והוליכו כדג' [שם ז' ע"א] א"ר אשי האי סודרא כיון דתפס מיניה ג' על ג' למקני' ביה כמאן דפסקיה דמי. ולא תעלה על דעתך שלא יקנה אדם בקנין זה אלא מקח וממכר לבד דכל מה שהוא נכנס ברשותו הוא קונה בו בין בדרך מכר בין בדרך מתנה וכן כל התנאים כלן כדג' [ב"ב קנ"ב ע"ב] אין אחר קנין כלום. ואמרה תורה לקיים כל דבר וזאת התעודה בישראל. וכל מה שדקדקנו למעלה בקנין אתה רואה מענין שאנו כותבים בתורת הקנין בשטרות [ב"מ מ"ז ע"א] אמר רב שישא ברדר"א כמאן כתבינן האידנא וקנינא מיניה במנא דכשר למקניא ביה. במנא לאפוקי מדר"ש דאמר קונים בפירות. דכשר לאפוקי איסה"נ. וגם מריקא נמי אין קונים בו לאפוקי מדשמואל דאמר קונים במריקא פי' קשות' דתמרי. למקני לאפוקי מדלוי דא' בכליו של מקנה. ביה רב אמר למעוטי מטבע. וגם מי שמקנה לחבירו שט"ח שיש לו על אחר אין נקנה בחליפין כדג' [ב"ב ע"ז ע"א] אין אותיות נקנות בחליפין עד שיכתוב וימסור כמו שפיר', ואעפ"י שסתם קנין לכתיבה עומד [שם מ' ע"א] כל זמן שאין כותבים העדים לא הוו כלום לענין אותיות.
<h2>דף עז.</h2>
השער הרביעי חליפין. ופירושו קנין קונים בו הקרקעות ובעלי חיים והמטלטלים וכל בהמה בין גסה בין דקה וכל שהוא מקח וממכר חוץ מן המטבע והאותיות דזה הוא שטר. ומטבע מ"ט לא מפני שהיא אינה מקח וממכר כשאר סחורה אבל היא דמי' לכל סחורה כמו שנפר' דהכי גרסינן [קידושין כ"ב ע"ב] עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה ותנא אף בחליפין ותנא דידן מ"ט לא תני חליפין ותריץ כי קתני מלתא דליתא במטלטלין אבל חליפין הואיל ואיתנהו בין במקרקעי בין במטלטלי לא קתני, ומהכא אתה רואה שהחליפין בכל דבר איתנהו לבר ממטבע דגר' [ב"מ מ"ו ע"א] אין מטבע נקנה בחליפין ואפילו מי שהוא סבור דמטבע נקנה בחליפין הדר ביה במילתיה כדגר' [שם מ"ה ע"ב] אר"פ אפילו למ"ד אין מטבע נעשה חליפין אבל אקנויי מקני בחליפין מידי דהוי אפירות לר"נ לאו אע"ג דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מקני בחליפין מטבע נמי כמו כן והקשינו בתיובתא עליה דר"פ ואסיקנא [שם מ"ו ע"א] אף ר"פ הדר ביה דר"פ הו"ל תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו נהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה. ויש בקנין שני שערים. השאר הא' יש בו חמשה דרכים. הראשון החליפין בעצמן שיהו מן הקונה למוכר דבעינן שיהא בכליו של קונה או שיהא ממי שהוא במקום הקונה או משלוחו או מחד מהעדים שיהא הקנין למוכר במקום הקונה. אבל אם היה בכליו של מוכר לא היה כלום כדג' [שם מ"ז ע"א] במה קונים רב אמר בכליו של קונה ולוי אמר בכליו של מקנה ואמרינן כתנאי שלף איש נעלו ונתן לרעהו מי נתן למי בועז נתן לגואל רבי יהודה אומר גואל נתן לבועז וקימ"ל הלכה כת"ק וכדברי רב. הדרך השני שיהא הקנין שקונה בו כלי או שהוא ככלי לאפוקי פירות שאם נתן פירות במקום הקנין לא הועיל כלום כדג' [שם] אר"נ ל"ש אלא כלי אבל פירות לא. והדרך השלישי שלא יהא הקנין בעצמו מטבע שאם נתן מטבע במקום הקנין בכדי שיקנו בו לא קנה אותו חפץ במטבע כדג' [שם מ"ה ע"ב] רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין וכן אר"א אין מטבע נעשה חליפין וכן ארבב"ח אין מטבע נעשה חליפין וכן אר"ה אין מטבע נעשה חליפין וכן אמר עולא אין מטבע נעשה חליפין. הדרך הד' שיהא אותו דבר שקונין בו ראוי ליהנות ממנו [שם מ"ז ע"ב] לאפוקי איסורי הנאה וכל מה שהוא איסה"נ אין ראוי שיקנו בו. הדרך הה' אעפ"י שהקנין עצמו אין בו שוה פרוטה לית ליה למיחש וקונים בו כדג' [שם מ"ז ע"א] קונים בכלי אעפ"י שאין בו ש"פ לבד הקרקע שאלו הי' בכלי שאין בו שוה פרוטה והי' נותנו בתורת דמים בקרקע לא היה נקנה לפי שאין קרקע נקנה בפחות מש"פ. וצריך שיהא אדם נזהר בקנין עצמו מחמשה דברים הללו. ועוד יש בקנין תורה אחרת כשלוקח המוכר קצת מן הכלי בידו כמו ג' אצבעות אעפ"י שאינו חותכו הרי זה כאלו נחתך ונשאר בידו והוליכו כדג' [שם ז' ע"א] א"ר אשי האי סודרא כיון דתפס מיניה ג' על ג' למקני' ביה כמאן דפסקיה דמי. ולא תעלה על דעתך שלא יקנה אדם בקנין זה אלא מקח וממכר לבד דכל מה שהוא נכנס ברשותו הוא קונה בו בין בדרך מכר בין בדרך מתנה וכן כל התנאים כלן כדג' [ב"ב קנ"ב ע"ב] אין אחר קנין כלום. ואמרה תורה לקיים כל דבר וזאת התעודה בישראל. וכל מה שדקדקנו למעלה בקנין אתה רואה מענין שאנו כותבים בתורת הקנין בשטרות [ב"מ מ"ז ע"א] אמר רב שישא ברדר"א כמאן כתבינן האידנא וקנינא מיניה במנא דכשר למקניא ביה. במנא לאפוקי מדר"ש דאמר קונים בפירות. דכשר לאפוקי איסה"נ. וגם מריקא נמי אין קונים בו לאפוקי מדשמואל דאמר קונים במריקא פי' קשות' דתמרי. למקני לאפוקי מדלוי דא' בכליו של מקנה. ביה רב אמר למעוטי מטבע. וגם מי שמקנה לחבירו שט"ח שיש לו על אחר אין נקנה בחליפין כדג' [ב"ב ע"ז ע"א] אין אותיות נקנות בחליפין עד שיכתוב וימסור כמו שפיר', ואעפ"י שסתם קנין לכתיבה עומד [שם מ' ע"א] כל זמן שאין כותבים העדים לא הוו כלום לענין אותיות.
<h2>דף קנב:</h2>
השער הרביעי חליפין. ופירושו קנין קונים בו הקרקעות ובעלי חיים והמטלטלים וכל בהמה בין גסה בין דקה וכל שהוא מקח וממכר חוץ מן המטבע והאותיות דזה הוא שטר. ומטבע מ"ט לא מפני שהיא אינה מקח וממכר כשאר סחורה אבל היא דמי' לכל סחורה כמו שנפר' דהכי גרסינן [קידושין כ"ב ע"ב] עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה ותנא אף בחליפין ותנא דידן מ"ט לא תני חליפין ותריץ כי קתני מלתא דליתא במטלטלין אבל חליפין הואיל ואיתנהו בין במקרקעי בין במטלטלי לא קתני, ומהכא אתה רואה שהחליפין בכל דבר איתנהו לבר ממטבע דגר' [ב"מ מ"ו ע"א] אין מטבע נקנה בחליפין ואפילו מי שהוא סבור דמטבע נקנה בחליפין הדר ביה במילתיה כדגר' [שם מ"ה ע"ב] אר"פ אפילו למ"ד אין מטבע נעשה חליפין אבל אקנויי מקני בחליפין מידי דהוי אפירות לר"נ לאו אע"ג דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מקני בחליפין מטבע נמי כמו כן והקשינו בתיובתא עליה דר"פ ואסיקנא [שם מ"ו ע"א] אף ר"פ הדר ביה דר"פ הו"ל תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו נהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה. ויש בקנין שני שערים. השאר הא' יש בו חמשה דרכים. הראשון החליפין בעצמן שיהו מן הקונה למוכר דבעינן שיהא בכליו של קונה או שיהא ממי שהוא במקום הקונה או משלוחו או מחד מהעדים שיהא הקנין למוכר במקום הקונה. אבל אם היה בכליו של מוכר לא היה כלום כדג' [שם מ"ז ע"א] במה קונים רב אמר בכליו של קונה ולוי אמר בכליו של מקנה ואמרינן כתנאי שלף איש נעלו ונתן לרעהו מי נתן למי בועז נתן לגואל רבי יהודה אומר גואל נתן לבועז וקימ"ל הלכה כת"ק וכדברי רב. הדרך השני שיהא הקנין שקונה בו כלי או שהוא ככלי לאפוקי פירות שאם נתן פירות במקום הקנין לא הועיל כלום כדג' [שם] אר"נ ל"ש אלא כלי אבל פירות לא. והדרך השלישי שלא יהא הקנין בעצמו מטבע שאם נתן מטבע במקום הקנין בכדי שיקנו בו לא קנה אותו חפץ במטבע כדג' [שם מ"ה ע"ב] רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין וכן אר"א אין מטבע נעשה חליפין וכן ארבב"ח אין מטבע נעשה חליפין וכן אר"ה אין מטבע נעשה חליפין וכן אמר עולא אין מטבע נעשה חליפין. הדרך הד' שיהא אותו דבר שקונין בו ראוי ליהנות ממנו [שם מ"ז ע"ב] לאפוקי איסורי הנאה וכל מה שהוא איסה"נ אין ראוי שיקנו בו. הדרך הה' אעפ"י שהקנין עצמו אין בו שוה פרוטה לית ליה למיחש וקונים בו כדג' [שם מ"ז ע"א] קונים בכלי אעפ"י שאין בו ש"פ לבד הקרקע שאלו הי' בכלי שאין בו שוה פרוטה והי' נותנו בתורת דמים בקרקע לא היה נקנה לפי שאין קרקע נקנה בפחות מש"פ. וצריך שיהא אדם נזהר בקנין עצמו מחמשה דברים הללו. ועוד יש בקנין תורה אחרת כשלוקח המוכר קצת מן הכלי בידו כמו ג' אצבעות אעפ"י שאינו חותכו הרי זה כאלו נחתך ונשאר בידו והוליכו כדג' [שם ז' ע"א] א"ר אשי האי סודרא כיון דתפס מיניה ג' על ג' למקני' ביה כמאן דפסקיה דמי. ולא תעלה על דעתך שלא יקנה אדם בקנין זה אלא מקח וממכר לבד דכל מה שהוא נכנס ברשותו הוא קונה בו בין בדרך מכר בין בדרך מתנה וכן כל התנאים כלן כדג' [ב"ב קנ"ב ע"ב] אין אחר קנין כלום. ואמרה תורה לקיים כל דבר וזאת התעודה בישראל. וכל מה שדקדקנו למעלה בקנין אתה רואה מענין שאנו כותבים בתורת הקנין בשטרות [ב"מ מ"ז ע"א] אמר רב שישא ברדר"א כמאן כתבינן האידנא וקנינא מיניה במנא דכשר למקניא ביה. במנא לאפוקי מדר"ש דאמר קונים בפירות. דכשר לאפוקי איסה"נ. וגם מריקא נמי אין קונים בו לאפוקי מדשמואל דאמר קונים במריקא פי' קשות' דתמרי. למקני לאפוקי מדלוי דא' בכליו של מקנה. ביה רב אמר למעוטי מטבע. וגם מי שמקנה לחבירו שט"ח שיש לו על אחר אין נקנה בחליפין כדג' [ב"ב ע"ז ע"א] אין אותיות נקנות בחליפין עד שיכתוב וימסור כמו שפיר', ואעפ"י שסתם קנין לכתיבה עומד [שם מ' ע"א] כל זמן שאין כותבים העדים לא הוו כלום לענין אותיות.
